Vayedaber

Berakhoth

Daf 56b

משנה: אֵילוּ דְּבָרִים שֶׁבֵּין בֵּית שַׁמַּאי וּבֵית הִלֵּל בִּסְעוּדָה. בֵּית שַׁמַּאי אוֹמְרִים מְבָרֵךְ עַל הַיּוֹם וְאַחַר כַּךְ מְבָרֵךְ עַל הַיַּיִן. וּבֵית הִלֵּל אוֹמְרִים מְבָרֵךְ עַל הַיַּיִן וְאַחַר כַּךְ מְבָרֵךְ עַל הַיּוֹם.

Traduction

Voici les points en discussion entre l’école de Shammaï et celle d’Hillel au sujet du repas. Shammaï dit: On fait d’abord la bénédiction, aux jours de fête, pour sanctifier la solennité, et ensuite pour le vin; et Hillel dit qu’il faut faire l’inverse.

Pnei Moshe non traduit

מתני' אלו דברים מברך על היום. בתחל' לפי שהיו' גורם לקידוש שלא בא כוס זה אלא בשביל קידוש לשבת ועוד שכבר קדש היום משקיבל עליו ועדיין יין לא בא על השלחן וכשם שקדם לכניסה כך קודם לברכה:

וב''ה אומרי' מברך על היין תחלה. לפי שהיין גורם לקידוש וה''ה המקדש על הפת ואם אין לו יין או פת לא יקדש ועוד תדיר ושאינו תדיר תדיר קודם:

הלכה: מַה טַעַמְהוֹן דְּבֵית שַׁמַּאי שֶׁקְּדוּשַּׁת הַיּוֹם גָּֽרְמָה לְיַיִן שֶׁיָּבוֹא וּכְבָר נִתְחַייֵב בִּקְדוּשַּׁת הַיּוֹם עַד שֶׁלֹּא בָּא הַיַּיִן. מַה טַעַמְהוֹן דְּבֵית הִלֵּל שֶׁהַיַּיִן גּוֹרֵם לִקְדוּשַּׁת הַיּוֹם שֶׁתֵּאָמֵר. דָּבָר אַחֵר הַיַּיִן תָּדִיר וּקְדוּשָּׁה אֵינָהּ תְּדִירָה.

Traduction

Quelle est la raison de l’avis de Shammaï? Selon lui, c’est afin de sanctifier la fête que l’on a apporté du vin; et de plus on était obligé de la faire déjà avant l’arrivée du vin (509)''Tossefta, ch. 5; J. (Pessahim 10, 2): c'était déjà dû par la survenue de la nuit.''. Quel est le motif de Hillel? -C’est que le vin est cause de la récitation de cette sanctification; en outre, boire du vin est une chose plus fréquente que la sanctification (et la plus fréquent se dit en premier lieu).

Pnei Moshe non traduit

גמ' מה טעמהון דב''ש וכו'. כדפרישית במתני':

אָמַר רִבִּי יוֹסֵה מִדִּבְרֵי שְׁנֵיהֶן יַיִן וְהַבְדָּלָה הַיַּיִן קוֹדֵם. כְּלוּם טַעֲמְהוֹן דְּבֵית שַׁמַּאי אֶלָּא שֶׁקְּדוּשַּׁת הַיּוֹם גָּֽרְמָה לְיַיִן שֶׁיָּבוֹא. וְכַאן הוֹאִיל וְלֹא אַבְדָּלָה גָּֽרְמָה לְיַיִן שֶׁיָּבוֹא הַיַּיִן קוֹדֵם. כְּלוּם טַעֲמְהוֹן דְּבֵית הִלֵּל אֶלָּא שֶּׁהַיַּיִן תָּדִיר וּקְדוּשָּׁה אֵינָהּ תְּדִירָה. וְכֵן הוֹאִיל וְהַיַּיִן תָּדִיר וְאַבְדָּלָה אֵינָהּ תְּדִירָה הַיַּיִן קוֹדֵם. אָמַר רִבִּי מָנָא מִדִּבְרֵי שְׁנֵיהֶן יַיִן וְאַבְדָּלָה אַבְדָּלָה קוֹדֶמֶת. כְּלוּם טַעֲמְהוֹן דְּבֵית שַׁמַּאי אֶלָּא שֶׁכְּבָר נִתְחַייֵב בִּקְדוּשַּׁת הַיּוֹם עַד שֶׁלֹּא בָּא הַיַּיִן. וְכַאן הוֹאִיל וְנִתְחַייֵב בְּהַבְדָּלָה עַד שֶׁלֹּא בָּא הַיַּיִן אַבְדָּלָה קוֹדֶמֶת. כְּלוּם טַעֲמְהוֹן דְּבֵית הִלֵּל אֶלָּא שֶׁהַיַּיִן גּוֹרֵם לִקְדוּשַּׁת הַיּוֹם שֶׁתֵּאָמֵר. וְכָאן הוֹאִיל וְאֵין הַיַּיִן גּוֹרֵם לִאַבְדָּלָה שֶׁתֵּאָמֵר אַבְדָּלָה קוֹדֶמֶת.

Traduction

R. Yossé dit qu’il résulte des paroles de ces deux chefs d’école qu’à l’inverse, pour le vin de la séparation (à l’issue des samedis ou des fêtes), on le bénit avant tout (et voici pourquoi): Shammaï émet pour raison que la sanctification du jour est cause de l’arrivée du vin; or, comme ici ce n’est pas la séparation qui précède la venue du vin, celui-ci a la priorité. De même, Hillel allègue pour motif de son avis que le vin est plus fréquent; or, comme il est aussi plus fréquent que la cérémonie de la séparation, on le fait passer d’abord. R. Mena dit au contraire qu’il résulte de leurs assertions à tous deux que la bénédiction de la séparation se dit avec celle du vin. Shammaï motive son opinion sur ce que la sainteté du jour est obligatoire avant celle du vin; or, comme l’obligation de la séparation précède celle de bénir le vin, elle doit avoir lieu avant tout. De même, Hillel se fonde sur ce que le vin est cause du récit de la sanctification du samedi; or, comme ce n’est pas le vin qui cause la séparation, celle-ci doit être célébrée en premier lieu

Pnei Moshe non traduit

מדברי שניהן נלמד. דסבירא להו דבהבדלה לעולם ברכת היין קודם ואח''כ ברכת הבדלה דלא דמיא לקידוש כדמפרש ואזיל:

כלום טעמהון דב''ש. שהרי טעמייהו דב''ש גבי קידוש לא הויא אלא מפני שקדושת היום גרמה ליין שיבא לפיכך סברי דקדושת היום קודמת אבל כאן הואיל ולאו הבדלה גרמה ליין שיבא דהא עיקר הבדלה בתפלה היא ולא אמרו שיחזור ויבדיל על הכוס אלא מפני התינוקות כדאמרי' לעיל פ' תפלת השחר הלכך אף ב''ש מודים בהבדלה שברכת היין קודם:

כלום טעמהון דב''ה. כלומר ולב''ה ודאי שייכא נמי האי טעמא דאמרי גבי קידוש דתדיר ושאינו תדיר תדיר קודם וכמו כן בהבדלה:

אמר ר' מנא. דלא היא דמאי חזית דנקטת להני טעמי דידהו דב''ש ודב''ה גבי קידוש למילף מינייהו דמה גבי הבדלה דברכת יין קודמת נקיט אידך טעמייהו דידהו דגבי קידוש ואשכחן איפכא דגבי הבדלה איכא למימר דלכ''ע ברכת הבדל קודמת כדמפרש ואזיל:

כלום טעמהון דב''ש וכו'. וא''כ וכאן נמי הואיל ונתחייב בהבדלה מיד שחשכה למ''ש קודם שבא היין לפניו בדין הוא שהבדלה ג''כ קודמת ליין כמו קידוש לב''ש:

כלום טעמהון דב''ה. ולב''ה דטעמייהו גבי קידוש אינו אלא לפי שהיין או הפת קודם לקידוש היום שתאמר אבל כאן הואיל ואין היין גורם להבדלה דלא תליא הבדלה ביין אף ב''ה מודו דהבדלה קודמת לברכת היין והלכך מהא ליכא למישמע מינה:

אָמַר רִבִּי זְעִירָא מִדִּבְרֵי שְׁנֵיהֶן מַבְדִּילִין בְּלֹא יַיִן וְאֵין מְקַדְּשִׁין בְּלֹא יַיִן. הִיא דַּעְתֵּיהּ דְּרִבִּי זְעִירָא. דְּרִבִּי זְעִירָא אָמַר מַבְדִּילִין עַל הַשֵּׁכָר וַאֲזְלִין מִן אֲתָר לַאֲתָר מִשּׁוּם קִדּוּשָׁה.

Traduction

. R. Zeira dit: Il résulte surtout de leurs paroles qu’on peut faire sans vin la cérémonie de la séparation, mais non celle de la sanctification des fêtes et Shabat. Cet avis est conforme à ce que le même docteur a dit ailleurs, qu’on peut célébrer la séparation avec une boisson forte; tandis que l’on recherchera le vin d’une localité à l’autre pour une sanctification.

Pnei Moshe non traduit

מדברי שניהן. מדר' יוסה ומדר' מנא דמר מדייק הכי ומר מדייק איפכא אליבא דב''ש וב''ה מיהת מדברי שניהן נלמד דמבדילין בלא יין אבל אין מקדשין אלא ביין כדקאמרי תרווייהו בפשיטות דאין היין מעכב בהבדלה כמו דמעכב בקידוש:

היא דעתיה דר' זעירא. וכן נמי היא דעתי' דר''ז גופיה דאמר מבדילין על השכר במקום שאין יין מצוי דהיין אינו מעכב להבדלה והולכין ממקום למקום משום קידושא למישמע קידוש על היין דעיקר מצות קידוש על היין:

אָמַר רִבִּי יוֹסֵי בְּרִיבִי נְהִיגִין תַּמָּן בְּמָקוֹם שֶׁאֵין יַיִן שְׁלִיחַ צִיבּוּר עוֹבֵר לִפְנֵי הַתֵּיבָה וְאוֹמֵר בְּרָכָה אַחַת מֵעֵין שֶׁבַע וְחוֹתֵם בִּמְקַדֵּשׁ יִשְׂרָאֵל וְאֶת יוֹם הַשַּׁבָּת.

Traduction

R. Yossé bar-Rabbi dit: On a la coutume en Babylonie, pour les localités où il n’y a pas de vin, que le ministre officiant passe à la tribune et récite un résumé des sept bénédictions formant la prière amida, se terminant par les mots: ''Il sanctifie Israël et le jour du Shabat''.

Pnei Moshe non traduit

נהיגין תמן. בבבל במקום שאין יין לקדש עליו הש''צ עובר לפני התיבה ואומר ברכת מעין שבע וחותם וכו' ובזה יצאו ידי קידוש:

רִבִּי בָּא בְּרֵיהּ דְּרִבִּי חִייָא בַּר בָּא אוֹכֵל מְהַלֵּךְ עוֹמֵד וּמְבָרֵךְ. אוֹכֵל עוֹמֵד יוֹשֵׁב וּמְבָרֵךְ. אוֹכֵל יוֹשֵׁב מֵיסָב וּמְבָרֵךְ. אוֹכֵל מֵיסָב מִתְעַטֵּף וּמְבָרֵךְ. אִם עָשָׂה כֵן הֲרֵי הוּא כְמַלְאֲכֵי הַשָּׁרֶת. 56b מַה טַעְמָא בִּשְׁתַּיִם יְכַסֶּה פָנָיו וּבִשְׁתַּיִם יְכַסֶּה רַגְלָיו.

Traduction

Si R. Aba, fils de R. Hiya, mangeait en marchant, il s’arrêtait pour dire l’action de grâce; s’il était debout pour manger, il s’asseyait pour prier; s’il était assis, il s’accoudait pour prier; s’il était accoudé en mangeant, il s’enveloppait pour prier. En faisant cela, il agissait comme les anges, dont il est dit Avec deux ailes il se couvre la face, et avec deux autres il se couvre les pieds (Is 6, 2).

Pnei Moshe non traduit

עומד ומברך. לפי שצריך שינוי והיכר שמכין עצמו לברך וכן כולם:

ואם עשה כן. שהתעטף ובירך הרי הוא כמלאכי השרת דכתיב בהו שש כנפים וגו' בשתים יכסה פניו ובשתיס יכסה רגליו מפני כבוד המקום ב''ה וכך הוא זה שמתעטף בברכה לכבוד המקום ברוך הוא:

הדרן עלך שלשה שאכלו:

Berakhoth

Daf 57a

וְקַשְׁיָא עַל דְּבֵית שַׁמַּאי בְּלֵילֵי שַׁבָּת 57a הֵיךְ עֲבִידָא. הָיָה יוֹשֵׁב וְאוֹכֵל בְּעֶרֶב שַׁבָּת וְחָֽשְׁכָה לֵילֵי שַׁבָּת וְאֵין שָׁם אֶלָּא אוֹתוֹ הַכּוֹס אַתְּ אָמַר מֵנִיחוֹ לְאַחַר הַמָּזוֹן וּמְשַׁלְשֵׁל כּוּלָּם עָלָיו. מַה נַפְשֵׁךְ יְבָרֵךְ עַל הַיּוֹם הַמָּזוֹן קוֹדֵם. יְבָרֵךְ עַל הַיַּיִן הַיּוֹם קוֹדֵם. נִשְׁמְעִינָהּ מִן הֲדָא. בָּא לָהֶן יַיִן אַחַר הַמָּזוֹן וְאֵין שָׁם אֶלָּא אוֹתוֹ הַכּוֹס. אָמַר רִבִּי בָּא עַל יְדֵי שֶׁהִיא בְּרָכָה קְטַנָּה שֶׁמָּא יִשְׁכַּח וְיִשְׁתֶּה. בְּרַם הָכָא מְשַׁלְּשָׁהּ עַל יְדֵי הַכּוֹס אֵינוֹ שׁוֹכֵחַ. כֵּיצַד יַעֲשׂוּ עַל דִּבְרֵי בֵית שַׁמַּאי יְבָרֵךְ עַל הַמָּזוֹן תְּחִילָּה וְאַחַר כַּךְ מְבָרַךְ עַל הַיּוֹם וְאַחַר כַּךְ עַל הַיַּיִן.

Traduction

On se demande, selon l’avis de Shammaï (510)Il dit de bénir d'abord la solennité du jour, puis le vin., comment on agit le vendredi soir. Si, ce soir-là, on est assis à manger et que la nuit vous surprenne lorsqu’on n’a qu’un verre de vin, que faire? Peut-on l’ajourner pour s’en servir après le repas et remplir avec lui plusieurs devoirs réunis? -N’y aurait-il pas, en tout cas, une défectuosité? S’il sert à la bénédiction de la solennité du jour (avant tout), c’est injuste, car le repas, qui est antérieur, devrait l’emporter (511)D'après ce que dit Schammaï ci-après, § 9.; fait-on la bénédiction pour le repas, le vin doit l’emporter; enfin bénit-on le vin, le Shabat, selon lui, devrait avoir la préférence? Comment se tirer d’embarras? La suite indiquera la voie à suivre: on sait que si l’on présente du vin après le repas et qu’il n’y ait qu’un seul verre, il faut le bénir, car il est à craindre, dit R. Aba, comme c’est une petite bénédiction, qu’on l’oublie et que l’on boive du vin sans la dire; en raison de l’enchaînement au cas actuel, comme le verre de vin doit servir à l’accomplissement de plusieurs devoirs, il n’y a pas de danger qu’on oublie. Voici donc comment il faut faire, selon Shammaï: On bénit d’abord le repas, puis le jour, et enfin le vin.

Pnei Moshe non traduit

וקשיא על דב''ש בלילי שבת. כלומר דהא לפעמים משכחת לה בלילי שבת דאי אפשר למיעבד כסברא דב''ש גבי קידוש ולמאי דס''ל לב''ש נמי גבי יין ומזון במתני' דסוף פירקין היכא דאין שם אלא אותו כוס והשתא אי מקלעי הני גוונא בלילי שבת היאך ינהוג אליבא דב''ש דממ''נ קשיא כדמסיק ואזיל להקושיא:

היך עבידה. בהי גוונא מקשינן לה ומפרש וקאמר בכגון שהיה יושב ואוכל בע''ש וחשכה לילי שבת וצריך הוא לקדש קדושת היום על היין ואין שם אלא אותו הכוס יין בלבד ואם יקדש עליו לא יהיה לו יין לברך על המזון:

את אמר מניחו לאחר המזון ומשלשל כולם עליו. כלומר דודאי את אומר בזה דהדין הוא שיניח עד לאחר המזון ויאמר הכל קידוש וברכת המזון על אותו כוס וכדתנינן בתוספתא פ''ה גבי מ''ש וכדלקמן וה''ה נמי בהאי גוונא בלילי שבת והשתא קשיא מה נפשך לב''ש היאך יעשה:

יברך על היום. קודם כדאמרינן במתני' דקדושת היום קודם ליין הא הכא איכא נמי מזון ובודאי ברכת המזון קודם לקידוש היום שהרי נתחייב בברכת המזון קודם שקידש עליו היום:

יברך על המזון. ואי תימא דאין ה''נ דיברך על המזון מקודם הא ליתא דהרי הכא היין קודם לב''ש כדאמרי במתני' דסוף פרקין גבי בא להם יין בתוך המזון ומייתי לה לקמיה:

יברך על היין. ואם תאמר דיברך על היין קודם להמזון הא נמי אי אפשר דכשבא לברך על היין קידוש היום קודם לו כדאמרי ב''ש במתני':

נשמעינה מן הדא. זה הכל מן הקושיא וכלומר והיכא שמעינן להא דאמרת לב''ש היין קודם להמזון מן הדא דתנינן בסוף פרקין בא להם יין בתוך המזון ואין שם אלא אותו הכוס ב''ש אומרי' מברך על היין ואח''כ מברך על המזון וא''כ היאך יתנהג עצמו בכה''ג אליבא דב''ש:

אמר ר' בא. דלא קשיא מידי מהאי מתני' דסוף פרקין דמייתית ראיה לגוונא דהכא דלב''ש מברך על היין מקודם להמזון דשאני הוא התם דע''י שהיא ברכה קטנה בורא פרי הגפן בלבד הלכך הוא דקסברי ב''ש התם דמברך על היין מקודם שאם אתה אומר שימתין עד לאחר ברכת המזון חיישינן שמא ישכח וישתה מיד בלא ברכה אבל הכא שצריך הוא לקדש קדושת היום ומכיון שהוא ממתין לשלשה על ידי הכוס אינו שכח מקודשת היום ולא חיישינן שמא ישתה עד שלא יקדש:

וכיצד יעשו על דברי ב''ש. והשתא מסיק לה דלר' בא דקאמר דהכא איכא תקנתא לב''ש נמי וכיצד יעשה יברך על המזון תחלה דבהאי גוונא מודו ב''ש דליכא למיחש למידי כדאמרן ואח''כ מברך קדושת היום ואח''כ על היין כסבר' דידהו במתני':

Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source